ניסיונות בקומפוזיציה/מה קרה לדלורית?!

March 15, 2017

PLAS Studio -

האימהות שנחתה פה בקופסית לפני 7 חודשים וחצי (אבל מי סופר...) הוציאה ממני דברים שלא ידעתי שיש בי. אני יודעת, זה קורה לכולן. ולכולם. משהו במהות שלך שמשתנה, ואין דרך חזרה. לקוחות נהדרות שכאלה הזהירו אותי מראש, ניסו להגיד לי שאני חיה בסרט שהכל יימשך אחרי הלידה כאילו לא קרה כלום ותוך שניה וחצי אני אהיה שוב על הרגליים מג'נגלת בין פרוייקטים עם ימים של 12 שעות עבודה.

 

הו כמה שהן צדקו. 

 

אחרי 7 חודשים וחצי אני יודעת להגיד שהעסקים ממש לא כרגיל. וכששואלים אותי איך העבודה אני מבינה שהתשובה "איזי" היא בעיקר בגללי - שעות העבודה התקצרו משמעותית (בחצי!), אין יותר שעות מחשב לתוך הלילה. אני עדיין עובדת על היעילות שלי, אבל נשים את כל זה בצד.

 

אחת לשבוע מתפרצת ממני הבלבוסטע. זה לא שבמסגרת הבלבוסטעיות הזאת אני מנקה פנלים מחד, ולא שאני שומרת את כל הכביסה ליום הספציפי הזה מאידך. זה מתבטא בעיקר במטבח, שאז אני נכנסת לאמוק ומפזזת לי לאורך ה-2.7 מטר משטח עבודה. השבוע זה הסתיים בהרבה יותר מדי אוכל+עוגות. 

 

אבל במסגרת הטיבוחים קרה גם זה...

 

 

 

 

אתמול שוחחתי עם חברתי הטובה מהמשרד ממול, הגנבנו לנו את הקפה השבועי בקפה שמתחת למשרד. דיברנו על שיווק, על צילומים, על כתיבה. חזרתי הביתה והחלטתי לנסות לצלם את הפלא שהצטמח לו ככה על השיש ולהבין את הקומפוזיציה הנכונה לצילום, שתוציא את השטות הזאת הכי מוצלח שיש (מבלי שיראו את החורבן שהשארתי על השיש לפני יומיים). התוצאה לפניכם.

 

בין היתר סיפרתי לה שאני מחכה לצילומים שקבעתי לסוף החודש (ההתרגשות בשיאה!) לדירה שאני אוהבת במיוחד שעשיתי ללקוחות שאני אפילו עוד יותר אוהבת.  בהתחלה קבעתי את התאריך של הצילומים להיום. ואז הבנתי שזה לא מתאים, ואז קבעתי אותם לשבוע הבא, ושוב הבנתי שזה לא מסתדר. היינו צריכים להזמין עוד כמה פריטים, לא הייתי מספיקה את הסיבוב באיקאה שמתוכנן להיום, ולעשות את כל הדברים הקטנים שאני צריכה להכין לקראת הצילומים. 

 

נפל לי אסימון היום. הדירה צריכה להבשיל עוד קצת. היא צריכה עוד זמן להתארגן על עצמה, לתת לאנשים להכניס את עצמם פנימה אחרי שאני מסיימת את תפקידי. כי זאת המהות של בית לדעתי - דף חלק שהדיירים מציירים עליו את החיים שלהם - בזיכרונות ובחפצים שהם אספו לאורך השנים. ובהקשר הזה - יתר הבתים שאני צריכה לצלם, ויש לא מעט כאלה, יחכו עד שיבשילו עם עצמם ואז אצלם אותם. 

 

התפקיד שלי פה הוא לדאוג שהדף החלק הזה יהיה לטעמם ולמידותיהם ושהסגנון של המסגרת של התמונה הזאת שהיא החיים שלהם תתאים למי שהם - באופי ובהתנהלות. מה שמחזיר אותי לקומפוזיציה שוב - הדירה שזה עתה סיימנו היא הקומפוזיציה הנכונה ביותר עבור דיירי הבית. מעוד דירת קבלן גנרית היא הופכת לבית עבורם, ועבורי עוד זיכרון של פרוייקט שהיה כיף לכל אורכו והתוצאה מדברת בעד עצמה - במציאות ובתמונות (בשאיפה). 

 

***

 

אסימון נוסף שנפל לי בעקבות השיחה אתמול ועוד כל מיני חומרים שאני קוראת היא שהבלוג הזה לא יתרומם אם אני אמשיך לנסות לכתוב רק את המקצועי שבי. כי זה לא מה שמעניין אנשים לקרוא.

 

אז אני משנה כיוון ונוטשת את תוכנית התוכן היפה שבניתי ונשארה באקסל ופשוט אכתוב את החיים עצמם, יחד עם טיפים לעיצוב. 

 

***

בתור הורגת עציצים ידועה - שמתי לדלורית קצת מים. נראה אם היא תחייה עד מחר. ואם היא תשרוד - מה לעזאזל אני עושה איתה?!

 

 

Share on Facebook
Please reload

Search By Tags
Please reload

Follow Me